<h1>אהל מועד שער איסור והיתר דרך י"א</h1>
<h2>דף ה.</h2>
כתם הקטנה שלא ראתה מימיה טהור ואע"פ שנבעלה ראתה דם ד' פעמים כתמה טמא ואם ד' ימים או יותר שפעה אין זה אלא ראיה אחת עד שתפסוק.
<h2>דף ט.</h2>
אשה שהיתה נחבאת במחבא מפני פחד והגיע יום וסתה חוששת לו ואפי' לא הי' הוסת קבוע אבל לאחר שעבר היום אם לא ראתה מותרת לשמש אע"פ שלא בדקה שחזקה היא שהפחד מסלק הדמים. מעוברת שהוכר עוברה ומניקה כל כ"ד חדשים אפי' מת בנה אם עבר זמן וסתן מותרת לשמש כיון שלא ראו אע"פ שלא בדקו. ואומ' רמב"ן שאלו הימים שהזכרנו קובעין וסת כשאר ימיה של אשה חוץ מימי טוהר של יולדת שאין ראוין לקביעות וסת מדין התלמוד ובזה"ז אף הן קובעין וסת להחמיר.
מעוברת או מניקה שעברו עליהן ג' עונות ולא ראו אינן חוששות לוסתן.
<h2>דף י:</h2>
כתם הקטנה שלא ראתה מימיה טהור ואע"פ שנבעלה ראתה דם ד' פעמים כתמה טמא ואם ד' ימים או יותר שפעה אין זה אלא ראיה אחת עד שתפסוק.
הבנות הרי הן בחזקת טהרה עד שהגיעו לימי נערות ואין הנשים בודקות אותן.
<h2>דף יב:</h2>
בנשים יש שלש מדות יש שאין לה ווסת כלל ואינה רואה ביום קבוע ולא מרגשת בגופה בשום מאורע עד שיבא לה הדם ויש אשה שיש לה ווסת הגוף פי' שקודם שיבא הדם מרגשת היא בעצמה כגון שהיא מפהקת או מעטשת וחוששת בפי כרסה וכיוצא באלו הדברים, ויש אשה שיש לה ווסת הימים וזהו שיש לה יום קבוע לראייתה וזהו שרואה מכ' יום לכ' יום או מל' יום לל' יום או פחות או יותר. וכל שאין לה ווסת חוששין שמא תראה מחמת תשמיש ולכן בודקת עצמה לפני תשמיש בעד שיש לה אם מצאה טהור משמשת ולאחר תשמיש מיד היא ובעלה בודקין הם עצמם בשני עדים א' לו וא' לה, עשתה כן ג' פעמים ולא ראתה מחמת תשמיש מותרת בלא בדיקה ומותר לשמש עמה אפילו בעודה ישינה, ראתה דם בא' מן העדים ג' פעמים הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש ואסורה לעולם לבעל זה, ודיני הרואה מחמת תשמיש יתבארו בסוף נתיב ח', נשים שיש להם ווסת משמשות שלא בשעת ווסתן אפי' ישינות ואין צריכות בדיקה כלל ואם הונחו בחזקת טומאה אסור עד שתאמר טבלתי וטהורה אני.
<h2>דף יג.</h2>
כל האשה המרבה לבדוק משובחת, לא בדקה עצמה באונס או ברצון בחזקת טהורה עד זמן הוסת הקבוע לה.
<h2>דף יג:</h2>
ואסור שיקשה עצמו לדעת פן יבוא להשחתת זרע ויש בו עונש מיתה כדכתי' וימת גם אותו וע"ז אמרו [יומא כ"ט ע"א] הרהורי עבירה קשין מעבירה שהבא על הפנויה אינו אלא בלאו וזה בעונש מיתה [ע"א] והאוחז באמה מעטרה ולמעלה אפי' להשתין מים מביא מבול לעולם אא"כ הוא נשוי ואשתו עמו.
הסומא בודקת עצמה ומראה לחבירתה אבל חרשות ושוטות צריכות בקיאות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות, לא הוקבע להן וסת חוששות משלשים יום לשלשים יום ובודקות ע"י פקחות.
<h2>דף יד.</h2>
המקנחת עצמה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכסת ונמצא עליו דם אם משוך טמאה בכל שהוא ואם עגול עד שיהא בו כגריס, הניחתו בקופסא טמאה אפי' הי' עגול. בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ואחר מצאה כתם דם עגול אם הוא כשיעור כגריס ועוד טמאה.
וכתמי העד הבדוק לאשה ראייות הן לכל דבר ומטמאין הן בכל שהן.
<h2>דף טו.</h2>
הבא מן הדרך בתוך ימי עונת אשתו הרי היא בחזקת טהורה וכמה עונה שלשים יום מתחילת ראיה לתחי' ראי' אחרת שרוב נשים מל' לל' רואות, בד"א באשה שאין לה ווסת אבל יש לה ווסת לימים מחשב ימי ווסתה אם הגיע שעתו הרי היא אצלו בחזקת טמאה, הי' לה ווסת הגוף ואין לה יום קבוע ה"ה אצלו בחזקת טהרה עד העונה כמי שאין לה ווסת, [ע"ב] חשב בעלה ימי ווסתה או ימי עונתה וראה ששהות הי"ל לספור ולטבול מותרת לו אפי' ישינה שהרי שתי ספקות הן שמא לא ראתה ואם ראתה שמא טבלה.
<h2>דף טז.</h2>
האשה שיש לה ווסת אסורה לשמש כל עונת הווסת אם ווסתה ביום אסורה כל אותו היום ואם ווסתה בלילה אסורה לשמש כל אותו הלילה עברה עונת הווסת בודקת ואם נמצאת טהורה מותרת לשמש, לא בדקה אע"פ שלא הרגישה שבא לה האורח אסורה עד שתבדוק.
אע"פ שאשה שיש לה ווסת קבוע אסורה כשעברה עונתה עד שתבדוק ותמצא טהורה אין מחמירין כן בווסת שאינו קבוע ואם הגיע אותו יום ולא בדקה ולא ראתה כיון שעברה עונתה מותרת הא כיצד ראתה בא' בחודש ניסן לכשיגיע א' בחודש אייר אסורה לשמש כל אותה עונה בלבד וכיון שעברה עונתה מותרת.
וכל שאין לה ווסת חוששין שמא תראה מחמת תשמיש ולכן בודקת עצמה לפני תשמיש בעד שיש לה אם מצאה טהור משמשת ולאחר תשמיש מיד היא ובעלה בודקין הם עצמם בשני עדים א' לו וא' לה, עשתה כן ג' פעמים ולא ראתה מחמת תשמיש מותרת בלא בדיקה ומותר לשמש עמה אפילו בעודה ישינה, ראתה דם בא' מן העדים ג' פעמים הוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש ואסורה לעולם לבעל זה, ודיני הרואה מחמת תשמיש יתבארו בסוף נתיב ח', נשים שיש להם ווסת משמשות שלא בשעת ווסתן אפי' ישינות ואין צריכות בדיקה כלל ואם הונחו בחזקת טומאה אסור עד שתאמר טבלתי וטהורה אני.
<h2>דף יז.</h2>
הפרישות הם ט' הראשוןגפרישת קדושה כגון אכסנאי ובפני כל חי בעודו ניעור ובפני תינוק שאינו יודע לדבר מותר ואסור לשמש מטתו ביום אפי' בבית אפל, ות"ח דיו להאפיל הבית בטליתו ואסור לשמש לאור הנר ואפי' מאפיל בטליתו, בית שיש בו ספרים אפי' ספרי תלמוד אסור לשמש עד שיתנם כלי לתוך כלי ויהיה העליון כלי שאינו כליין כגון גלימא על קומטרא. הפרישה הב'גשני רעבון שהם אסורים בכל אותה מדינה. הג'גהנודר מן התשמיש עד שיתיר נדרו ויום הוסת לנדה עד שתעקור הוסת הד'גת"ב וי"ך הה'גאבל בין בחול בין בשבת וחתן תוך ימי חופתו אסור אפי' להתיחד עמה, הו'גפרישת ימי טומאתה שאסור בחבוק ונשוק ומזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו ובאכילת שולחנו ובשגירת הכוס ובנגיעת אצבע קטנה ואסור להסתכל בכל מקום מכוסה שבה דכיון שהיא אשתו צריכין הרחקה יתירה הז'גנידה בימי חופתה שאסור בכל אלה ואסור להתיחד עמה בלילה הח'גשקנא לה ונסתרה שאסור להתיחד עמה ביום ובלילה תשיעיתגאשת כהן שנשבית אסורה לעולם.
בדיקה זו צריכה להיות בבגד פשתן ישן ושחוק או בצמר גפן נקי ורך וכולן צריכין להיות לבנים ומה שבודקת בו קוראין עד וצריכה שתכניס העד בפנים ובודקת בכל חורין וסדקין אשר שם ואם תראה בו שום מראה דם טמאה לא הכניסה העד לחורין ולסדקין לא עשתה כלום שאין זו אלא קינוח.
<h2>דף יז:</h2>
הרואה דם כל שהוא טמאה לבעלה ואין מטמא אלא דם הבא מן המקור שקורין חדר אבל לא שאר משקין היוצאין משם.
<h2>דף כ:</h2>
ובזמן הזה כל דם שיהא לו מראה אדמימות כלל או שחרות מטמא אבל הלבן והירוק טהור ונאמנת האשה לומר כמראה זה ראיתיו ואבדתיו.
<h2>דף כא.</h2>
המשלכת חתיכה מאיזה מראה שתהי' טמאה שא"א לפתיחת הקבר בלא דם.
המפלת מין עוף או בהמה אמו טמאה ליד' בזה"ז ואפילו בשפיר מלא מים או דם חוששת לולד.
<h2>דף כד:</h2>
המפלת מין עוף או בהמה אמו טמאה ליד' בזה"ז ואפילו בשפיר מלא מים או דם חוששת לולד.
המפלת שליא והוא כמין חמת שבתוכ' הולד נוצר ה"ז טמאה ליד' בזה"ז.
<h2>דף כח.</h2>
עובר שהוציא ידו אמו טמאה מיד מדרבנן וכשיצא מתחילין למנות.
<h2>דף ל.</h2>
היולדת טמאה כנדה ואעפ"י שלא ראתה דם טומאתה לזכר ז' ימים וטובלת בליל שמיני ואם נקבה טומאתה שבועים וטובלת ליל ט"ו וטהורה ובלילה צריכה לטבול כמו נדה, המפלת תוך מ' יום אפי' ביום מ' אין לה טומאת לידה.
<h2>דף לא:</h2>
והזהיר לשהות על הבטן כדי שתהנה האשה ותזריע תחילה יהיה שכרו שתלד בנים זכרים.
הרוצה לעשות בניו זכרים יבעול וישנה והוא שלא יכוין אלא לכוונה זו.
במס' נדה אמרינן אין האשה מתעברת אלא סמוך לטבילה שנא' [תהלים נ"א] ובחטא יחמתני אמי ומאי משמע דהאי ובחטא לישנא דדכויי היא דכתיב [שם] תחטאני באזוב ואטהר.
<h2>דף לו.</h2>
כל היולדות יושבות ז' לליד' וז' נקיים לזיבה והיולדת נקיב' (יולדת) [ללידה] שבועיים ולזיב' ז"נ, ימי ליד' אם לא ראת' בהן עולין לספירת הזיב', שלמו ימי הספירה בתוך י"ד של נקיב' אסורה היא עד ליל ט"ו, בכלל חומרא של בנות ישראל שהחמירו על עצמן לישב על כל ראי' ז"נ ולא רצו להוציא עצמן בתקנת ב"ד שתשב ששה והוא כדי שתהא ספירת כולן שוה כ"ש שיש להם לחוש שלא תהא אשה שופעת דם ומשמשת לפיכך כל הרואה כלל אפי' בתוך ימי טוהר צריכ' לישב ז"נ שהרי זו בכלל החומרא שהחמירו על עצמן בנות ישראל.
<h2>דף לט:</h2>
האשה קובעת ווסת בתוך ווסת כיצד ראתה ג"פ בר"ח ופעם ד' ראתה בב' לחודש ובר"ח וכן בה' וכן בו' הרי אשה זו קבעה שני ווסתות וכן בכל כיוצא בזה.
<h2>דף מ.</h2>
יוצא דופן אין אמו טמאה ליד' עד שיצא דרך הרחם.
כל אשה שראתה דם או שמצאה אותו בבגד שלה או שהרגישה שנעקר מן המקור טמאה ובלבד שהגיע עד בית החיצון.
הרואה דם כל שהוא טמאה לבעלה ואין מטמא אלא דם הבא מן המקור שקורין חדר אבל לא שאר משקין היוצאין משם.
<h2>דף מב:</h2>
שמעו קול הולד א"א שלא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הרחם.
<h2>דף נג:</h2>
המוצאה כתם דם טמאה ומונה ז' נקיים חוץ מיום אשר מצאה.
הרואה כתם מונה אחר אותו יום שראתה ז' ימים נקיים. אין בכתמים משום ווסת לפיכך מצאה בר"ח כתם אפי' ג' פעמים אין בזה עקירת ווסת ולא קביעות.
וכתמי העד הבדוק לאשה ראייות הן לכל דבר ומטמאין הן בכל שהן.
<h2>דף נז:</h2>
כל אשה שראתה דם או שמצאה אותו בבגד שלה או שהרגישה שנעקר מן המקור טמאה ובלבד שהגיע עד בית החיצון.
המקנחת עצמה בעד הבדוק לה והניחתו תחת הכסת ונמצא עליו דם אם משוך טמאה בכל שהוא ואם עגול עד שיהא בו כגריס, הניחתו בקופסא טמאה אפי' הי' עגול. בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה והניחתו בקופסא ואחר מצאה כתם דם עגול אם הוא כשיעור כגריס ועוד טמאה.
<h2>דף נח.</h2>
ישבה האשה ע"ג דבר שאינו מקבל טומאה ונמצא בו כתם טהורה שלא גזרו אלא על הכתם הנמצא על דבר המקבל טומאה. [נ"ז ע"ב] ודם הנמצא בבשרה אינו מטמא עד שיהא כנגד בית התורף או במקום שא"א שינתז עליו דם נדתה כשתלך או כשיושבת, נמצא על ידיה טהורה שהידים עסקניות הן, נמצא על שוקה או על ירכה מבחוץ או מן הצד טהורה שאין זה אלא דם הנתז ממקום אחר, היתה יודעת שנזדקרה שהגביהה רגלי' למעלה מראשה טמאה בין שהכתם מלפני' בין מלאחרי'. [נ"ח ע"א] הכתם שנמצא בבשרה כנגד בית התורפה אפי' הי' טפין טפין טמא, כתם שנמצא על חלוקה מהחגור ולמעלה טהורה ואע"פ שנזדקרה. [נ"ז ע"ב] נמצא על בית יד שלה אם מגיע כנגד בית התורפה אפי' בשעה שהיא שוחה הרבה טמאה, היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שתמצא בה הדם טמאה. [נ"ח ע"ב] אשה שנתעסקה בכתמים או עברה בשוק של טבחים ומצאה הדם על חלוקה תולה באלו הדברים, נמצא הכתם על בשרה טמאה אא"כ נמצא מהחגור ולמעלה ואם דלגה ונזדקרה אינה תולה. היתה לה מכה אם דם יוצא ממנה תולה במכה ובין בבגדיה ובין בבשרה תולה במאכולת אא"כ הוא יותר מכגריס, היתה במקצת הכתם מאכולת רצוצה אע"פ שהוא יותר מכשיעור טהורה. [ע"א] אין מחזיקין דם ממקום למקום לתלות בו הלכך היתה בכתפה מכה ונמצא דם על שוקה אין תולין במכה וכן הדין בין שנמצא בגופה בין שנמצא בחלוקה, היתה מתכסה בחלוק תולה במכה.
לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקה אותו ולובשתו בימי טהרה או בימי הספירה ה"ז תולה בנדתה.
<h2>דף נח:</h2>
כל כתם שאינו מגריס ולמעלה אינו מטמא וגריס הוי כט' עדשות שהן שלש על שלש, [נ"ט ע"א] כתם ארוך מצטרף לשיעור, נמצא טיפין טיפין אין מצטרפות.
<h2>דף נט.</h2>
נתעסקה בדם שא"א שיהי' ממנו כתם אלא כגריס ונמצא עליה שני גריסין תולה הא' בדם שנתעסקה והא' במאכולת, נמצא יותר משני גריסין אינה תולה, [נ"ח ע"ב] אין האשה צריכה להקיף מראה כתמה למראה שהיא תולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שאין זה מראה דם, ספק נתעסקה בדמים אינה תולה להקל.
<h2>דף נט:</h2>
ואשה שראתה דם עם מי רגלים אינה חוששת שאין זו אלא דם מכה.
<h2>דף ס:</h2>
ג' נשים הישנות במטה ונמצא כתם תחת הא' כולן טמאות, בדקו הא' או השתים את עצמן ונמצאו טהורות אותה שלא בדקה היא לבדה טמאה ואם כולן בדקו ונמצאו טהורות כולן טמאות שדם זה מאחת מהן בא, נמצאת א' מהן טמאה תולין בה, בד"א כשבדקה עצמה מיד שראו הכתם והוא שמצאו אותן בעודן שכובות או כשהן עומדות משם, אבל אם אחר שעמדו להן משם מצאו הכתם כולן טמאות. נשים שישבו על ספסל זו אחר זו ואחר מצאו כתם כולן טמאות, בדקה האחרונה עצמה מיד ונמצאת טמאה הראשונות טהורות, ישבו יחד בספסל ונמצא דם ביניהן כולן טמאות נמצא תחת האחת היא לבדה טמאה. כל הדברים הללו נאמרו בנשים שוות אבל אם האחת אינה ראויה לראות במניקה או מעוברת היא טהורה והשאר טמאות, אשה שהגיע זמנה לראות שישנה עם מי שלא הגיע זמנה לראות תולין באותה שהגיע זמנה לראות [ס"א ע"א] בד"א בזמן שישנו משולבות או שעלו דרך זו על זו אבל עלו דרך מרגלות המטה ונמצא כתם תחת האחת היא והסמוכה לה טמאות אע"פ שאינן ראויות לראות והאחרות טהורות אע"פ שראויות לראות.
<h2>דף סג.</h2>
בנשים יש שלש מדות יש שאין לה ווסת כלל ואינה רואה ביום קבוע ולא מרגשת בגופה בשום מאורע עד שיבא לה הדם ויש אשה שיש לה ווסת הגוף פי' שקודם שיבא הדם מרגשת היא בעצמה כגון שהיא מפהקת או מעטשת וחוששת בפי כרסה וכיוצא באלו הדברים, ויש אשה שיש לה ווסת הימים וזהו שיש לה יום קבוע לראייתה וזהו שרואה מכ' יום לכ' יום או מל' יום לל' יום או פחות או יותר.
ווסת הגוף אינו אוסר אלא לשעתו כיצד היתה מפהקת או מעטשת מלמטה או חוששת בפי כריסה ובשיפולי מעיה או שאחזו אותה כמין צירי קדחת או כמו רתת או שיכבד ראשה ואיבריה עליה או שהיו הומין בני מעיה בכל אלו אם עשתה כן ג"פ וראתה קבעה לה ווסת וכל זמן שהיא חוששת (שהן) [להן] אסורה לשמש [ע"ב] ואם במקרים אלו היתה למודה בערב מותרת לשמש עד אותה שעה שאין וסת הגוף אוסר אלא שעתו ארעו לה מקרים אלו ולא ראתה בודקת עצמה לאחר זמן הוסת ומותרת לכל שאר היום, לא ארעו לה המקרים אינה צריכה בדיקה. מאורעות הללו אינם קובעים ווסת מזה לזה, ואם פעם א' או שתים פהקה וראתה ובפעם אחרת נתעטשה וראתה (ו)לא קבעה לה וסת. אכלה שום וראתה ג"פ וכן אם אכלה פלפלין וראתה קבעה לה וסת לאכילות הללו כשם שהאשה חוששת לוסת הדמים בפעם א' כך חוששת לוסת הגוף ולפי' היתה מפהקת וראתה אם פעם אחרת תהיה מפהקת חוששת וכשם שהוסת הקבוע לימים צריך עקירה ג"פ ובדיקה כך ווסת הקבוע בגוף ומאימתי עקירתו משאירע לה אותו מקרה ולא ראתה וכשם שוסת הימים שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב"פ משיגיע יומו בפעם ג' ולא תראה נעקר לגמרי כך וסת הגוף.
<h2>דף סג:</h2>
האשה שיש לה ווסת אסורה לשמש כל עונת הווסת אם ווסתה ביום אסורה כל אותו היום ואם ווסתה בלילה אסורה לשמש כל אותו הלילה עברה עונת הווסת בודקת ואם נמצאת טהורה מותרת לשמש, לא בדקה אע"פ שלא הרגישה שבא לה האורח אסורה עד שתבדוק.
האשה קובעת ווסת בהפלגות שוות כיצד ראתה היום תחילה ולסוף עשרים חזרה לראות אם ג' פעמים הפליגה כן מעשרים לעשרים ה"ז קבעה ווסת, ראתה בא' בניסן ובא' באייר ובא' בסיון הרי קבעה ווסת לר"ח אע"פ שזה מלא וזה חסר, ראתה ביום ט"ו לחודש וביום י"ו לחודש שאחריו ובי"ז לחודש שלאחריו ובי"ח לחודש שלאחריו קבעה ווסת בדילוג, ראתה עכשיו ביום שלשים וראתה בדילוג יום א' ג' פעמי' עד שבפעם רביעית ראתה לשלשים ושלש' קבעה לה ווסת לדילוג של הפלגות בין שהרחיק' דילוגה הרבה בין מעט קובעת לה ווסת לדילוג השוה. אין האשה קובעת ווסת אלא בעונות אפי' ראתה ג' ר"ח זה אחר זה והיתה ראי' ראשונ' בליל החודש והשני' ביום החודש והשלישית בלילה אין כאן ווסת, וכל מקום שנאמר בענין זה יום משמעו עונה אחת שזהו יום או לילה.
ווסת הקבוע חוששת לו עד שיעקר ממנה ג' פעמים בבדיקה והווסת שאינו קבוע אפי' ראתה בו ב' פעמים מכיון שהגיע זמנו ולא תראה אע"פ שלא בדקה נעקר ממנה לגמרי ושוב אינה חוששת לו, ווסת ההפלגה א"א לחוש לו עד שתראה ראי' שני' שהרי אינ' יודעת לאיזה יום מפלגת, ועתה למדנו שהרואה דם בר"ח ניסן חוששת לר"ח אייר, ראתה בו חוששת לר"ח סיון, ראתה בו הוקבע הווסת לר"ח, לא ראתה בר"ח סיון נעקר ווסת ראש החודש וחוששת לשני בסיון שאפשר שתראה ותקבע ווסת להפלגות מל"א לל"א שהרי ראיות ראש ניסן ואייר שוה בהפלגות לראית שני בסיון שניסן מלא ואייר חסר. [ס"ד ע"א] לשתי חששות אלו חוששות לעולם והם ווסת החודש ווסת ההפלגה עד שיוקבע לה א' מהם ג' פעמים כיצד ראתה בא' בניסן ובעשרים בו חוששת בא' באייר מפני ר"ח ניסן ואם לא ראתה חוששת לתשעה בו לשיעור הפלגה של עשרים, ראתה בתשעה או שלא ראתה בו חוששת לעשרים באייר שמא בימי החודש תקבע ווסת שהרי ראתה בכ' בניסן וכך היא חוששת לשניהם עד שתקבע וסת הפלג' בד' באייר או וסת החודש בג', ראתה בא' בניסן ושמרה באייר ולא ראתה מותרת לשמש בראש [חודש] סיון שאינה חוששת לוסת הסירוג עד שתראה בו, וסת הדילוג אינה חוששת לו עד שתקבענו אשה שראתה ה' וששה ימים רצופים כל יום ויום כוסת בפני עצמו וחוששת לכולן ואפי' נעקר יום קבוע שוין בדבר היתה רואה ראי' מרובה מסוף הלילה לתחי' היום י"א דאינ' חוששת אלא לתחי' ראי' ואינ' אסו' אלא בלילי הוסת לבד ודעת הרמב"ן דאף ביום אסור'.
עקירת הוסת כיצד הרגילה לראות מעשרים לכ' וחזרה לראות ביום כ"ה זה וזה אסור עד שתשוה ג' פעמים לאותו יום כשחוששת לוסת הא' מאותו יום ששינתה מונה כ' יום וכן לעולם מאחר ראייה זו האחרונה מונין נעקר הוסת שאינו קבוע אין חוששין לו לכלום מאחר שחזר הקבוע, היה לה וסת קבוע ואחר שינתה ראיותיה ולא השוה אותן נעקר וסת ראשון ואין לזו וסת והוסת אינו נעקר עד שתשוה אותו ג"פ לימים אחרים. כעקירת וסת ההפלגה כך עקירת וסת החודש אלא שזו חוששת ליום הוסת, עברו עליה ג' ר"ח ולא ראתה אינה חוששת להם, חזרה לראות בר"ח חזר הוסת למקומו.
<h2>דף סד.</h2>
וסת שאינו קבוע משעבר עליה זמנו פעם א' ולא ראתה אע"פ שלא בדקה נעקר לגמרי.
<h2>דף סה:</h2>
הבא על הבתולה אפי' היתה קטנה בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש ויושבת ז' נקיים כשאר הרואות ואפי' לא ראתה דם בתולים חוששין שמא ראתה דם ואבדה ולפיכך גומר ביאתו ופורש ממנה והיא מונה ז' נקיים מיום הבעילה ויש מצריך להמתין קודם שיפרוש ממנה עד שתמות תאותו כמו שצריך למי שא"ל אשתו בשעת תשמיש נטמאתי.
<h2>דף סו.</h2>
אשה שראתה מחמת תשמיש ג' פעמים אסורה עד שתבדוק, היתה בה מכה אם אין דם מכתה משונה מדם שראתה בשעת תשמיש תולין במכה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי בתוך המקור שממנה הדם יורד ואחר שתפסוק תהיה מותרת והוא שהדמים דומין כמו שבארנו, אשה שראתה מחמת תשמיש ג' פעמים שאמרנו אסורה עד שתבדוק כשתתגרש מותרת להנשא לשני אע"פ שלא בדקה, נשאת לשני וראתה כן ג"פ מותרת להנשא לג' ואם ראתה כן אסורה להנשא עד שתבדוק עצמה אם הדם בא מן הצדדין או מן המקור. וכיצד בודקת מביאה שפופרת ופיה לתוכה ומכניס מכחול בתוכה ועל ראש המכחול מוך לבן ונקי ורך ומכנסת השפופרת עד מקום שהיא יכולה ודופקת אותה עד שיגיע למקור ואם על ראש המוך נמצא דם בידוע שהוא בא מן המקור ואם לא נמצא דם על המוך מדוחק הצדדין הוא וטהורה היא ועכשיו אין בודקין ואעפ"כ אם בדקה בזה ונמצאת טהורה אין מוציאין אותה מבעלה.
היה לה מכה בתוך אותו מקום והדם יורד לדעת הראשונים אם הדם משונה מדם שרגילה לראות טהור והרמב"ן מטמאה לפי שאין אנו בקיאים להקיף ולבדוק.
וספירת נדה וזבה כך הוא ראתה דם יושבת שבעה לנדתה ואפי' היתה שופעת דם כל שבעה אם פסקה בסוף ז' דין א' הוא וטובלת בלילה שהוא ליל שמיני וטהורה זהו מדין תורה, ראתה יום מליל שמיני ואילך [מפסקת] בתשיעי ושומרת יום עשירי [ואם] (ש)ראתה ג' ימים רצופין אחר עת נדתה ה"ז זבה גדולה ומשעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז' נקיים ואין זיבה אלא בי"א יום הסמוכין לשבעה שראתה בהן נידות לא ראתה בהן אלא שני ימים אינה צריכה לספור אלא יום א' בלבד וזהו שנקראת שומרת יום כנגד יום והארכתי בדינין אלו בח"ג ותיקן רבי הקדוש שכל אשה שתראה כלל שתספור ז' נקיים ושוב לא תהא צריכה להראות דם לחכם ולא למנות ימי נדה וזבה והחמירו בנות ישראל על עצמן לישב על כל דם אחר שפסק ז' נקיים כדין זבה גדולה.
אשה שתבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים שמא מחמדתה לאיש ראתה דם ואבדה וצריכה בדיקה תוך ז' ובליל שמיני טובלת.
<h2>דף סו:</h2>
כשהאשה רוצה ללכת לטבילה צריכה לעיין סמוך לטבילתה בכל גופה שלא יהא דבר חוצץ בטבילה ומתקנת עזרא שתהא האשה חופפת בכל מקום שער שבה ונהגו לחוף כל גופן ולשטף במים חמין בשעת חפיפה וסורקת האשה במסרק כל שערה כדי שלא תשאר בהם קשר.
לא תחוף בנתר וכיוצא בו מדברים שמחתכין השער לפי שחוזר אחר שנחתך להסתרך אלא תחוף בחמין שמים חמין מתירין השער זאת החפיפה צריכה לעשותה סמוך לטבילתה.
אשה שטבלה קודם חפיפה אינה טבילה.
נמצא לה אחר טבילה דבר חוצץ אם טבלה סמוך לחפיפה ולבדיקה אינה צריכה לחזור לחוף ולטבול, נתעסקה באותו מין אחר הטבילה אינה חוששת כשחופפת צריכה להדיח קמטיה ובית הסתרים שאע"פ שאין צורך להביא בהם מים צריכין להיות ראוין לבא בהן מים והיה מעשה באשה שנמצא עצם בין שיניה והצריכוה טבילה אחרת.
בעוד שהאשה טובלת אם היו סרכות וקסמים בסדקי רגלי' משוקעות בטיט לא עלתה לה טבילה ואו' רשב"א דוקא בטיט שבשפת בית הטביל' אבל טיט שבתוך המקוה אינו חוצץ שהרי מקדימין המים לרגלי' ולא עוד אלא שיש שם טופח ע"מ להטפיח שהוא חיבור עם שאר המים, ורמב"ן כתב שאסור לטבול עד שתבדוק מקום רגלי' מן הטיט. לא תטבול אשה במקום שהיא בושה מבני אדם ולא במקום שהיא יראה פן תפול שיש לחוש כי מתוך הפחד לא תטבול כראוי ואם טבלה באלו עלת' לה טביל', נותנת אשה חבילי זמורות תחת רגלי' מפני הטיט ואינ' חוששת לשום דבר אבל לא תעמוד ע"ג כלי שמקבל טומאה מגבו ולא ע"ג נסרים שראויין למדרס ולא על שום כלי הראוי למדרס גזיר' משום מרחץ של כלים, עברה וטבלה לא עלתה לה. [ס"ז ע"א] כיצד האשה טובלת לא עומדת ולא שוחה ממש ואינה צריכה לפשוט לגמרי ידי' ורגלי' אלא כדרך גדילתה פותחת מעט זרועותי' וירכותי' עד שתהא נראית כעורכת לבית הסתרים וכמניקה את בנה לתחת הדד, ובשעת טביל' עומדת על גבה אשה שתראה שלא יהיו שערותיה צפות ע"ג המים, כרכה על ראשה שערותיה בחוטי שער או בשאר דברים שאינם חוצצים אע"פ שאין אשה אחרת עומדת עלי' עלתה לה טבילה.
<h2>דף סז.</h2>
נתנה התבשיל לתינוק ולא בדקה עצמה וטבלה אינה טבילה.
הרצועות שבראשי הבנות חוצצות וכן לפלוף שחוץ לעין וגלד שחוץ למכה והרטייה שעליה, ושרף של תאנה ושל שקמה יבשין חוצצין לחין אין חוצצין, גלדי צואה שעל הבשר ובצק וטיט שעל הצפורן שלא כנגד הבשר הרי אלו חוצצין וע"כ נהגו ליטול הצפרנים בשעת טבילה שאינן בקיאות לכוין כנגד הבשר ושלא כנגד הבשר.
נתנה בפיה שערותיה או שקפצה ידה או שקרצה שפתותיה הרי היא כאלו לא טבלה.
<h2>דף סז:</h2>
טיט הנדבק וכל דבר שדרך להקפיד עליו אע"פ שאין אשה זו מקפדת בטלה דעתה וחוצץ אפי' בכל שהוא ובלבד שרוב נשים מקפידות בכך וזה הכלל בטבילה מיעוטו המקפיד ורובו אע"פ שאינו מקפיד חוצץ, טבעת אשר על אצבעה והצמידין שעל ידיה אם היו מהודקין חוצצין ואם היו מרופין והמים נכנסין ביניהן אין חוצצין.
לרשב"א צבע שעל ידי הנשים יראה לי שאינו חוצץ שאינן מקפידות מפני שהן לנוי ועוד שאין הצבע בדבר נוסף שהרי מצינו לפרוכת טבילה ואינו דומה לכתב שחוצץ שהדיו ממש בכתב וכן הדין בנשים משום שמלאכתן לצבוע שאין זה ממשו אלא מראיתו של צבע ועוד שמלאכתה בכך ואינה מקפדת ע"כ.
טבילת נדה אינה אלא בלילה ואצ"ל שאינה טובלת ביום ז' לספירתה אלא אפי' ביום ח' לא תטבול ביום משום סרך בתה שמא תבא לטבול ביום ז' ואם היו נועלין דלתות שערי העיר בלילה או שהיא יראה מפני לסטים או גנבים או בכל כיוצא בדברים אלו טובלת ביום ח', לא היתה צריכה לכך וטבלה ביום טבילתה עולה לה ויש מורה להקל אפי' טבלה ביום ז' הואיל ומן התורה טבילה זו עולה.
אע"פ שהזבה מותרת מדין תורה לטבול ביום ז' מאחר שתנץ החמה גזרו שלא לעשות כן כדי שלא יהיו משמשות ביומן ושמא תראה ותסתור אלא טובלת בלילה שהוא תחילת שמיני ואם עברה וטבלה ביום ז' אינה צריכה לחזור ולטבול.
<h2>דף סח.</h2>
נזדמנה לה טבילה בליל שבת אפי' חל יו"ט בע"ש חופפת בעיו"ט וטובלת בליל שבת ותזהר שלא תתעסק בדבר הנדבק עד שתטבול ובשעת טבילה מעיינת בעצמה ובודקת היטיב.
<h2>דף סח:</h2>
כיצד האשה בודקת עצמה בימי ספירתה כשיפסוק הדם מתחלת לספור מיום המחרת ואפי' ראתה בשחר ואחר בדקה עצמה והרי פסקה אינה צריכה בדיקה אחרת כל היום ואין חוששין שמא חזרה וראתה בלילה או בין השמשות אלא למחר מתחלת לספור ז' נקיים לא בדקה עצמה ביום ההפסקה ובדקה לאחר שנים או ג' ימים לא תתחיל למנות עד למחרתו של יום שבדקה עצמה ונמצאת נקייה וז' הימים צריכה בדיקה בכל יום פעם א' בדקה ביום ראשון או בשני או בג' ושוב לא בדקה בודקת ביום ז' ודיה שהרי זו בחזקת טהורה הואיל ובדקה קודם הספירה וראתה שהפסיקה ואם בכל הז' לא בדקה אלא ביום שמיני בדקה אין לה אלא יום א' ומשלמת ו' ימים וטובלת.
בדיקה זו צריכה להיות בבגד פשתן ישן ושחוק או בצמר גפן נקי ורך וכולן צריכין להיות לבנים ומה שבודקת בו קוראין עד וצריכה שתכניס העד בפנים ובודקת בכל חורין וסדקין אשר שם ואם תראה בו שום מראה דם טמאה לא הכניסה העד לחורין ולסדקין לא עשתה כלום שאין זו אלא קינוח.
וכבר ביארנו שצריכין ז' ימים רצופין נקיים לגמרי.
<h2>דף עב:</h2>
וספירת נדה וזבה כך הוא ראתה דם יושבת שבעה לנדתה ואפי' היתה שופעת דם כל שבעה אם פסקה בסוף ז' דין א' הוא וטובלת בלילה שהוא ליל שמיני וטהורה זהו מדין תורה, ראתה יום מליל שמיני ואילך [מפסקת] בתשיעי ושומרת יום עשירי [ואם] (ש)ראתה ג' ימים רצופין אחר עת נדתה ה"ז זבה גדולה ומשעה שהאשה נעשית זבה גדולה אינה חוזרת לימי נדות עד שתספור ז' נקיים ואין זיבה אלא בי"א יום הסמוכין לשבעה שראתה בהן נידות לא ראתה בהן אלא שני ימים אינה צריכה לספור אלא יום א' בלבד וזהו שנקראת שומרת יום כנגד יום והארכתי בדינין אלו בח"ג ותיקן רבי הקדוש שכל אשה שתראה כלל שתספור ז' נקיים ושוב לא תהא צריכה להראות דם לחכם ולא למנות ימי נדה וזבה והחמירו בנות ישראל על עצמן לישב על כל דם אחר שפסק ז' נקיים כדין זבה גדולה.
